סיפור לידה בשיטת התחנות

התכוננו כמו שצריך, אחרי שסיימנו את הקורס הכנה ללידה, תירגלנו קצת בבית כדי לא לשכוח.
באוטו היה כדור פיזיו, שרפרפים וכל שאר הירקות.
בראש שלי ראיתי איך נכנס לחדר לידה, נוציא את השטיחון ונתחיל לעבוד.
הצירים התחילו ביום שישי. כמו שלימדת אותנו חיכינו שהם יהיו סדירים לפחות שעתיים במרווחים של 4-5 דקות ונסענו למיון. בבית עבדתי בעיקר עם כדור כי ככה היה לי נוח להעביר את הזמן מול הטלויזיה.
לאחר מוניטור, פתיחה של 2 ומחיקה 80% נשלחתי הביתה.
ביום שבת הדברים לא ממש זזו, אפילו די עצרו. היה לי ציר פעם בחצי שעה, לפעמים יותר לפעמים פחות ואמרתי שכנראה שלא אלד בקרוב. (אגב התאריך המשוער שלי כבר היה ביום חמישי).
ביום ראשון הייתי צריכה לחזור לביקורת בבית חולים. קמתי בבוקר בלי צירים בכלל. כאילו לא קרה שום דבר. קבענו שניסע בצהריים לביקורת.
שעה לפני שבעלי חזר לקחת אותי הצירים חזרו! סדירים!
בדיקה בבית חולים – מאכזבת – פתיחה 2, מחיקה 80%. הביתה.
באותו יום היה עמוס בטירוף במיון מילדותי באסף הרופא, אמרו לנו לעשות סיבוב בחוץ של שעה ולחזור כדי לקבל חתימה של הרופא לשחרור.
באמצע הסנדוויץ' בארומה אני מתחילה להרגיש שהצירים מתחזקים. באמצע הקרואסון שקדים אמרתי לבעלי שחייבים לחזור למיון (והחצי שלא סיימנו אכלתי בתאבון רב אחרי הלידה).
חוזרים למיון – בית משוגעים! נכנסים פנימה, נעמדים בפינה ליד הדלפק ומתחילים לעבוד.
לא היה ציר אחד שישבתי. כל ציר שהגיע נשענתי על בעלי או על הדלפק, נשמתי ועשיתי סיבובי אגן. במקביל בעלי עשה לי עיסוי בגב.
אנשים התחילו להציץ. לא עניין אותי שום דבר. ציר, קמה, נשענת, נושמת.
עברה כשעה והרגליים שלי הפסיקו לתפקד, פשוט רעדו. התיישבתי על כדור שלהם שלא היה גמיש בשום צורה ואי אפשר היה לעשות איתו שום דבר, ואז נפלתי באפיסת כוחות על המיטה עם רגליים רועדות ואמרתי שזהו אני לא מסוגלת יותר.
המיילדת שבדקה אותנו הכניסה בכוח את התיק שלי לרופאה כי כולם כבר ראו שהעניינים התקדמו. בבדיקה הייתי בפתיחה 4 וקיבלתי את האישור המיוחל להכנס לחדר לידה (כשבכלל חיכינו לאישור הביתה :)).
מפה העניינים התקדמו מהר מדי ואני עד עכשיו לא מעכלת. נכנסנו לחדר ומה שהספקתי לעשות זה ככה: חוקן, מקלחת שהייתה אלוהית כשכיוונתי את הברז לבטן ולגב בזמן הציר. לקחו בדיקת דם (לאפידורל כי אמרתי שזה כבר הסוף שלי ואני לא אשרוד יותר) ושמו לי ברז לאינפוזיה. עליתי על מיטה, חוברתי למוניטור ואז הרגשתי כמו תחושה של החלקה כזאת בתוך האגן והבנתי שהראש שלה פשוט ירד או התברג, היה לחץ. והמיילדת אומרת לי מזל טוב חמודה את בפתיחה מלאה ועכשיו מתחילים ללחוץ. (כל הסיפור היה כחצי שעה מהרגע שנכנסנו לחדר לידה).
מפה התחלתי ללחוץ (בערך 20 דקות) והשאר כבר היסטוריה
כמובן נעשה לי חתך, כמו שאמרת אסף הרופא ידוע באהבתם לחתכים, למרות שעשיתי בבית עיסוי פרינאום וגם המיילדת עזרה, פשוט הייתי כבר במצב שלא היה לי איכפת…
הניחו אותה עליי, נתנו לחבל הטבור לפעום עד שנגמר והמיילדת החמודה אמרה – את רואה אין לך מה להתבאס בסוף קיבלת את הלידה הטבעית שרצית.
בכל מקרה תודה על הכל, קורס הכנה איתך היה כיף, למדנו והפנמנו המון!

השארת תגובה