מה אני חושבת על בייבי בום

כמה הערות בעקבות בייבי בום, עונה ראשונה:

1. צירים כואבים, על הגב: לא, זה פשוט בלתי נתפס, יולדת כואבת, סובלת? בואו נציע לה אפידורל או טשטוש! ונשאיר אותה על הגב בכל מקרה, עם משכחי כאבים או בלי! אז חדשות קטנות: צירים הרבה פחות כואבים כשעומדים, זזים, יושבים על הכדור, בינתיים בשני פרקים היתה רק יולדת אחת שהבינה את זה.

2. לידה שלא מתקדמת, על הגב: מישהו בבית החולים בילינסון למד פעם שלידה יכולה להתקדם מהר יותר אם משתמשים בכוח המשיכה? לא הבנתי- למה לא להציע ליולדת שלידתה לא מתקדמת, ובמיוחד אם היא ללא אפידורל, לקום מהמיטה או לפחות לשנות תנוחה?

3. אפידורל: לא אכנס כאן לדיון המורכב האם אפידורל טוב או רע, אבל רק אגיד שאם יולדת אומרת שהיא רוצה ללדת בלי אפידורל, צריך לכבד את בחירתה, ורופא שמזלזל ביולדת ואומר לה שהיא לא יכולה ללדת בלי, ושואל אותה תוך כדי ציר (!) אם היא בטוחה, וקורא למרדים בלי לשאול אותה, הוא רופא שמזלזל במטופלת שלו.

4. הערות של רופאים, וחדירה לפרטיות: טוב, את ד"ר חן כמו שהבנתם ממש לא אהבתי, ולדעתי הערה ליולדת שסובלת מצירים שהיא "פולניה" היא מקוממת ולא מצחיקה. לאשה בצירים מותר להיות פולניה, רומניה, מרוקאית, או סתם בכיינית, ותפקידו של הצוות להכיל את זה באהבה. ובכלל, צוות רפואי בלידה צריך להתאמן על להתחפש לשטיח! לא להעיר הערות, לא להצטרף לשיחות לא להם (והם עושים את זה שם כל הזמן), לא לקחת תאומים מאמא ולתת לאבא, בקיצור, להפחית את הנוכחות הפיזית והמילולית שלהם בלידה למינימום, ולענות או להתערב רק כשזה באמת נחוץ.

5. בדיקות וגינליות: יולדת שמתחננת שלא יבדקו אותה שוב, שאומרת שהרגע בדקו אותה ושזה כואב לה- לא צריך לחכות לסירוב ברור מזה כדי לא לבדוק אותה. זה הגוף שלה, וזו זכותה להחליט מתי להיבדק ומתי לא, גם אם היא לא יודעת להגיד את זה בניסוח המדויק.

6. תנוחות לשלב צירי הלחץ: כן, חברים, אפשר ללדת גם לא על הגב. ואפשר לעשות את זה גם עם אפידורל. וכן, כנראה שאין מנוס מללמוד את זה כדי שבאמת זה יהיה אפשרי ליישום, כי בדרך כלל זה לא יבוא מהמיילדת, וגם אם כן (כמו עם אורה המקסימה), זה עדיין לא יעבוד אם היולדת לא באה מראש פתוחה לרעיון. ויש הרבה סיבות פיזיולוגיות שאתן לא רוצות בגללן ללדת על הגב, למשל סיכוי גבוה הרבה יותר לקרעים.

7. תפרים, חתכים, אינפוזיות, חוקן, קטטר: למה לא מראים את כל אלו בלידה? נחמד לחשוב שהם לא קיימים, אבל אם ריאליטי, אז תנו לנו את זה עד הסוף (לא חייבים באופן גרפי)

8. הגישה שמציגה התוכנית, בעיקר דרך העריכה, היא הגישה שרובנו דוגלים בה: לא משנה כמה רע היה בלידה, כמה לא הלך לפי התוכניות שלנו, העיקר- שהכל עבר בשלום, כלומר האמא והתינוק בריאים.
לא שזה לא חשוב, אבל זה לא במקום עוד דברים שחשובים- בריאות היולדת (לא רק חיים או מוות אלא גם רצפת האגן שלה למשל), חווית הלידה ותחילת ההורות, וכבוד בסיסי למטופלת, לצרכיה ולבקשותיה, במיוחד במצב כל כך אינטימי ורגיש.
זאת ועוד: המשפט "אבל זה היה שווה הכל", טומן בחובו את ההנחה השגויה, שאם הדברים לא היו מתנהלים בצורה זו התוצאה היתה אחרת ושלילית. ומה אם הדברים היו מתנהלים אחרת, והיינו מגיעים לתוצאה של אמא בריאה ללא חתכים או תפרים, ללא בטן מנותחת, ותינוק בריא? האם גם אז היינו אומרים "זה היה שווה הכל"?
כן, עצוב לדעת את זה, אבל חלק מההתערבויות בחדרי הלידה הן מיותרות, ולפעמים הן מוצדקות בנקודת הזמן בה הן קרו, אבל יכלו להימנע בהתנהלות נכונה יותר עד לנקודת זמן זו.

9. טלוויזיה: לא לשכוח שהצוות יודע שהוא מצולם, ולכן כל מה שאנחנו רואים הוא לצערי הרבה יותר רגיש נעים ומתחשב מאשר במציאות. זה ריאליטי, אבל עדיין לא לגמרי ריאלי.

10. ועל זה שנשים בכלל מסכימות שיראו אותן בפריים טיים במצב כל כך אינטימי, משפחתי, רגיש- אין לי מה להגיד, חוץ מזה שאני פשוט לא מצליחה להבין את זה. גם אני שיתפתי את סיפורי הלידות שלי, אבל לא ככה.

11. איפה הדולות? אין דולות בבילינסון? אולי הן היו יכולות להציל את המצב ולהציע ליולדת לקום מהשכיבה על הגב, לאפשר לה לעמוד בעוז מול רופא חצוף, ולאפשר אינטימיות בתוך כל החדירה המטורפת, מבכל הבחינות, לפרטיות.

12. השראת לידה: מדובר בתהליך שיש בו סיכון, ומיועד למצבי סיכון וחירום. אני מבינה שמדובר ביולדת נודניקית במיוחד (סליחה, כן?) אבל זה לא נותן אישור לפרופסור, נחמד ואדיב ככל שיהיה, לתת לה את זה כאופציה. כמו שלא ייתכן שאקבל מהרופא אנטיביוטיקה אם זה לא נחוץ, ולא משנה כמה אני קרציה לגבי זה.

13. הערכת משקל: כמה עצוב לגלות שבלידה שהסתיימה בניתוח קיסרי, בין השאר בגלל הערכה של הרופא שהתינוקת שוקלת כמעט 4 ק"ג ושהיא גדולה מדי בשביל לעבור, התברר בסופו של דבר שהתינוקת שוקלת משקל ממוצע ומטה. לא מדובר פה בחוסר מקצועיות חלילה, פשוט חשוב להבין שהערכת משקל היא מאד לא מדוייקת, או כמו שהגדיר זאת היטב בן זוגה של היולדת: "הבטן שלך מבלבלת אותם".

אז מה אני מציעה:

ליולדות: תעשו הכנה טובה ללידה, תבואו עם ידע כיצד לזוז, כיצד לנשום, כיצד להקל על הכאב, כיצד להתמודד עם צירים כשבחרתן להיות בלי אפידורל, ולא פחות חשוב- כיצד להיות אסרטיביות ולנהל את הלידה שלכן.

לצוות התכנית בייבי בום- מה דתעכם על פרק שיצולם, למשל, בחדר הטבעי בתל השומר, או בבית היולדות הטבעי בגדרה? משהו שייתן לנו אימג' קצת אחר להכיר ומודל אחר לחיקוי.

לצוות בילינסון- נסו לעודד את היולדות לקום מהמיטה, או להיות בתנועתיות שמתאפשרת עם האפידורל.
לא תאמינו כמה התערבויות וסיבוכים זה
יחסוך לכם.

(וככה נראית לידה פעילה- לחצו לקבלת השראה ללידה אחרת)
v


ענת רז,

מדריכת יוגה להריון והכנה ללידה בשיטת התחנות ששמה דגש על תנועה ונשימה נכונה בזמן צירי הלידה
מדריכה לנשיאה נכונה ולבחירה נכונה של מנשאים בחנות "הדארמכולת" במרכז דארמה ברחובות,
מדריכת בייבי יוגה ועיסוי תינוקות, מנהלת מרכז דארמה ליוגה ברחובות.
052-2551293 www.darmayoga.co.il

השארת תגובה